Category Archives: קצר בתקשורת

דני (חלוץ) ורני (רהב) שינו גרסה

רביב דרוקר דיווח הערב בחדשות ערוץ 10, שאפרופו אלופים ויח"צנים וקרב על הרמטכ"לות, גם לפני מינויו של דן חלוץ לרמטכ"ל, פנה חלוץ ליחצ"ן, רני רהב, וביקש ממנו לסדר לו פגישה עם עורך מעריב אז, אמנון דנקנר.

גם אם הסיפור נכון לא מדובר כאן באיזושהי דרמה גדולה (בכלל, גם עוצמת התדהמה סביב הפרשה הנוכחית נראית לי מוגזמת באיזה שתיים-שלוש דרגות), וגם דרוקר עצמו לא טוען אחרת, אבל מה שהיה מעניין בדיווח, הוא שבשל (מה שנראה כמו) חוסר תשומת לב מצד עורכי המהדורה, נחשף (מה שנראה כמו) שינוי בגרסאות של חלוץ ורהב.

כשדרוקר מקריא בסוף האיטם את תגובתם של השניים הוא מדווח כי "דני חלוץ ביקש שלא למסור תגובה על הידיעה הזאת", ואילו "רני רהב אמר שהוא לא מגיב על פגישות שמאורגנות על ידו". רק שהכתוביות בתחתית המסך גורסות אחרת, ומהן ניתן להעריך שבשלב הראשון ניסו השניים להוריד את דרוקר מהסיפור בטענה שהפגישה לא אורגנה בעת שחלוץ היה סגן רמטכ"ל שנאבק על תפקיד הרמטכ"ל, אלא לאחר שהוא כבר מונה לתפקיד.

כך, על פי גרסת הכתוביות, תגובתו של חלוץ לידיעה היא: "הפגישה נערכה לאחר מינויי לרמטכ"ל", ואילו תגובתו של רהב היא "אני מפגיש אנשים עם אנשים אחרים מעת לעת, הפגישה הייתה לאחר המינוי". איש המפתח, אמנון דנקנר, נדרש לחקירה.

"דני חלוץ ביקש שלא למסור תגובה על הידיעה הזאת". אז ביקש

"דני חלוץ ביקש שלא למסור תגובה על הידיעה הזאת". אז ביקש

"רני רהב אמר שהוא לא מגיב על פגישות שמאורגנות על ידו". אז אמר

מודעות פרסומת

הבדיקות של מיברג טעונות בדיקה

"בדקתי וגיליתי שלא היה אף עיתונאי שהתחרה בכמויות המילים המטורפות שכתבתי"

"היה כבר מישהו שחישב ומצא שכתבתי במשך חיי מספר מילים שהיה מספיק לפחות למאה ספרים עבי כרס"

"בדקתי את זה, ואין מדינה בעולם שבה גורמים לאנשים שמהגרים ממנה להרגיש כל כך לא נעים"

רון מיברג בראיון ל"מוסף הארץ", 9.7.10

לא שיש לי בהכרח בעיה עם כל אחת מהקביעות האלה של מיברג, אבל איכשהו דווקא התיקוף המאולץ שהוא מדביק להן מעורר את החשד ש"בדקתי וגיליתי" או "מישהו חישב ומצא", הם במקרה הטוב המקבילה המיברגית ל"לפעמים נדמה לי ש".

כלומר, סליחה שאני אולי חושד בכשרים, אבל מיהו בעצם אותו אדם שישב לחשב את מספר המילים שכתב מיברג בימי חייו, ולמה בעצם הוא עשה את זה? (אני מקווה שלא בגלל שמיברג הבטיח לשלם לו בתמורה). ואיך בדיוק ערך מיברג את הבדיקה שבסופה התחוור לו ש"אין מדינה בעולם שבה גורמים לאנשים שמהגרים ממנה להרגיש כל כך לא נעים"? מה בעצם היה נפגם במוסכמה הכמעט קלישאית הזו אם הוא פשוט היה משחרר אותה כמו שהיא, בלי להקדים לה את שלוש המילים "בדקתי את זה"?

מהו אותו דבר שמעורר אצל מיברג את הצורך לדחוס את תחושותיו ותובנותיו באופן מאולץ אל תוך ניסוחים אמפירים/מדעיים? האמת, אני לא יודע, אבל יכול להיות שזה שווה בדיקה (אלא אם כן היה כבר מישהו שחישב ומצא).

"בדקתי וגיליתי שלא היה אף עיתונאי שהתחרה בכמויות המילים המטורפות שכתבתי"

"היה כבר מישהו שחישב ומצא שכתבתי במשך חיי מספר מילים שהיה מספיק לפחות למאה ספרים עבי כרס"

"בדקתי את זה, ואין מדינה בעולם שבה גורמים לאנשים שמהגרים ממנה להרגיש כל כך לא נעים"

רון מיברג בראיון ל"מוסף הארץ", 9.7.10

לא שיש לי בהכרח בעיה עם כל אחד ממצאיו של מיברג בפני עצמם, אבל איכשהו דווקא אצטלת ההוכחה שהוא מדביק להם מעוררת את החשד ש"בדקתי וגיליתי" או "מישהו חישב ומצא", הם במקרה הטוב המקבילה המיברגית ל"לפעמים נדמה לי ש".

כלומר, סליחה שאני אולי חושד בכשרים, אבל מיהו בעצם אותו אדם שישב לחשב את מספר המילים שכתב מיברג בימי חייו, ולמה בעצם הוא עשה את זה? (אני מקווה שלא בגלל שמיברג הבטיח לשלם לו בתמורה). או איך בדיוק ערך מיברג את הבדיקה שבסופה התחוור לו ש"אין מדינה בעולם שבה גורמים לאנשים שמהגרים ממנה להרגיש כל כך לא נעים"? ויותר מזה, מה בעצם היה נפגם במוסכמה הכמעט קלישאית הזו אם הוא פשוט היה פולט אותה כמו שהיא, בלי להקדים לה את שלוש המילים "בדקתי את זה"?

מהו הדבר שגורם לרון מיברג צורך לדחוס את תחושותיו ותובנותיו אל תוך ניסוחים אמפירים ומדעיים? האמת, אני לא יודע. לא בדקתי את זה.

קלקול במכונה המשומנת

אביגדור ליברמן: "…אני לא יודע אם כל המשחקים של גרמניה היו אטרקטיביים, אני זוכר גם משחק של גרמניה מול סלובקיה".

רזי ברקאי: "כן, הראשון. כן". [המשחק הראשון של גרמניה היה מול אוסטרליה. היא ניצחה בו 4:0]

ליברמן: "לא הראשון, השני".

ברקאי: (מהמהם בהסכמה נחרצת) "ממהמ". [המשחק השני של גרמניה היה מול סרביה]

ליברמן: "המשחק השני שלהם הוא לא היה אטרקטיבי, ושם באמת היה קלקול במכונה המשומנת…"

(שר החוץ מבלבל בין סלובקיה לסרביה, רזי ברקאי מנסה להסוות בחוסר הצלחה את העובדה שכרגיל פשוט אין לו מושג. "מה בוער", גלי צה"ל, 6.7.10)

קצר בתקשורת #6

כמו שיודע כל מי שעוסק בעריכה עיתונאית, טעויות עריכה הן דבר מתסכל, מביך, ולמרבה הצער גם בלתי נמנע. מה שכן, בדרך כלל, כשאתה רואה טעויות כאלה בעיתונים אחרים, אתה יכול להבין או לשער איך הן נגרמו, ולהשתתף בצערו/לשמוח לאידו של העורך שנפל (נכון שהרבה יותר מפתה לשמוח לאידו, אבל מחקרים מדעיים הוכיחו ששמחה כזאת מייצרת קארמה שלילית, שבמוקדם או במאוחר (בדרך כלל במוקדם) תתנקם בך בחזרה).

אני כותב את כל זה, כי הטעות המוזרה הבאה, שהופיעה בכתבתו של יוסי יהושוע במוסף החג של ידיעות אחרונות, היא כזאת שיותר משהיא מפדחת פשוט מעניין לדעת איך היא נוצרה. אני לא הצלחתי להבין.

המרואיין המרכזי בכתבה הוא סא"ל דוד רובין, "קצין המבצעים המיתולוגי של שייטת 13", ומשום מה, בהשראת שמו, שלוש פעמים במהלך הכתבה מחליפה המילה רובין את האות ר'.

הנה: במקום "אישור", "אישורובין", במקום "החברה" החברוביןה", ובמקום "כבר" "כברובין".

yey

לחצו להגדלה

(עדכון: בעקבות הדיון בתגובות, ענת טוריסקי מציעה כנראה את ההסבר הנכון – ההחלפה בוצעה כך שכל "ר'" (כלומר, ר שמקף צמוד אליה) תוחלף ל"רובין", וכך מי שנפלו קורבן הן המילים שמסתיימות בר' וצמודות לגרשיים של סוף ציטוט, והר' שב"חבר'ה")

בהמשך הכתבה מופיעה טעות עריכה שכן אפשר להבין מה הוביל לה, ובכל זאת היא די מביכה.

הכירו את רס"ן ג', ורס"ן א':

"מוסף חג", 29.3.10

רס"ן ג', אמרנו? פסקה אחת מאוחר יותר אתם כבר יכולים לקרוא לו רס"ן גיא.

("אמרתי לגיא, תשקר למפקד חיל הים, יהיה בסדר", סא"ל דוד רובין מגלה לקוראי ידיעות איך מאושרות בצה"ל משימות מסוכנות)

בעצם, למה להגיד רס"ן? פסקה או שתיים מאוחר יותר מתברר שהיום הקידום בצה"ל הוא מהיר מבעבר, והנה, רס"ן ג' ורס"ן א' כבר הועלו לדרגת סא"ל*.

alt

"מוסף חג", 29.3.10

*בדרגה הזאת הם נשארים עד סוף הכתבה, ולמעשה, עכשיו אני שם לב שגם לפני האזכור הראשון של רס"ן ג' ורס"ן א' מופיעים סא"ל ג' וסא"ל א', אבל אני מודה שעייפתי מלנסות להבין מה בדיוק קרה בכתבה הזאת.

.

יותר מזה אנחנו לא צריכים
במוסף החג השני של ידיעות, ראיין שלמה ארצי את הוריו של גלעד שליט, וחזר על הטעות של נחום ברנע כשקבע ששליט "הפך לשבוי שמחזיק בשיא השבי אחרי רון ארד". למרבה הצער, אם שליט לא ישוחרר בחודשים הקרובים, קביעתו של ארצי אכן תהפוך לנכונה, אבל נכון לעכשיו "שיאן השבי" (למעט רון ארד*), הוא דן אבידן, שנשבה במלחמת ההתשה, וישב בכלא המצרי שלוש שנים ו-11 חודשים.

"פסח", 29.3.10

(*לפי ספרו של רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל", בשנת 2005 קבעה ועדת מומחים של אמ"ן כי רון ארד מת בשבי ממחלה, ככל הנראה בשנת 1995, כך שהוא הוחזק בשבי כ-9 שנים)

.

אתה מעשן? לא אני מאשדוד
ואם כבר נחום ברנע, הוא הביא בטורו בסוף השבוע שעבר הסבר אפשרי למאבקו של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, נגד הקמת האגף החדש של בית החולים באשקלון, אך דווקא במשפט שמסכם/מתמצת את הטענה הזו, התחלפו להן אשקלון ואשדוד. מההקשר קל להבין שהטענה היא ש"ליצמן מנוון את אשקלון כדי לקבל את אשדוד", ולא כפי שנכתב בפועל.

אפילו ליצמן אומר: ההפך הוא הנכון. "המוסף לשבת", 26.3.10

.

אפילו לא ליד
ונעבור לטעות משונה ב"מוספשבת" של מעריב, מסוף השבוע האחרון. בראיון עם שלומית פרץ, אלמנתו של רס"ן אלירז, צד את עיני אחד הלידים שבו היא מספרת כי לפני שהכירה אותו "שמעתי שהוא דוס אז אמרתי שהוא בטח לא יסתכל עליי". למה שלא ייסתכל? האם היא בעצמה לא 'דוסית'? או שאולי הכוונה היא שהיא חשבה שהוא כה אדוק עד שהוא בכלל לא מסתכל על נשים?

השאלות הללו יישארו פתוחות, כי בכתבה עצמה, בפסקה שמתוכה הוצא הליד, המשפט הזה (או משהו דומה לו) כלל לא מופיע. מוזר.

"מוספשבת", 2.4.10. מה הקשר בין המשפט המקורי לבין הליד?

מה הקשר בין המשפט המקורי לבין הליד? "מוספשבת", 2.4.10.

.

אייסברג, גולדברג
במוסף החג של מעריב, מינו את שר החוץ, אביגדור ליברמן, לפרקליטו של הנשיא לשעבר, משה קצב:

"מוסף חג", 29.3.10

הכוונה היא כמובן לאביגדור פלדמן.

.

מוטל בספק
ב"סופשבוע" של מעריב, מהשבוע שעבר, ראיינה גבי בר חיים את כדורסלן העבר טל ברודי, וקבעה, באחת משאלותיה, ש"לפני עשר שנים אף אחד לא היה מעז לצחוק על טל ברודי, כמו שלא היו מעזים לטנף על מכבי. זה היה קדוש. משהו מהותי השתנה כאן מאז".

זה נשמע כמו תובנה מעניינת, רק חבל שאין לה שום קשר לעובדות.

ש: "יש לי כאן קביעה שאינה מבוססת עובדתית. תגובתך?" ("סופשבוע", 26.3.10)

כמו שאפשר לראות בלינק הבא, גידי גוב חיקה את טל ברודי ב"זהו זה" כבר לפני 20 שנה. אגב, אחת ממילות הג'יבריש שפולט גוב במערכון ההוא היא "מלניאק", וזה משום שברודי הובא באמצע אותה עונה כפרשן במקומו של אריה מלניאק, שלטעמה של מכבי ביקר בחריפות רבה מדי את הקבוצה. כלומר, גם לפני 20 שנה נשמעה בתקשורת ביקורת נוקבת על מכבי ת"א (אם כי אז זה אכן לא היה טריוויאלי), ובוודאי שלפני 10 שנים. כך, שאם השאלה הזאת מצביעה על משהו מהותי שהשתנה כאן ב-10 השנים האחרונות, הרי שמדובר דווקא ברמת בדיקת העובדות בעיתונים מסוימים (אם כי גם לגבי זה אני בכלל לא בטוח).

.

אנחנו יודעים, אמרת את זה כבר
ונישאר בכדורסל: אודי הירש ניפק (בלחץ זמנים) "תובנה ראשונה"*, לגבי הניצחון שהשיגה פרטיזן בלגרד במשחק השלישי בסדרה, מול מכבי ת"א.

אם הבנתי נכון, הוא גרס ש"באופן מובהק, הסדרה הזאת היא בין הגבוהים של פרטיזן לבין הגארדים של מכבי".

כן, הבנו כבר בפעם הראשונה. "ספורט הארץ", 31.3.10

*כותרת בנאלית משהו, אבל לפחות לא הלכו שם על "הגודל כן קובע".

בערוץ 10 נבהלו וצינזרו את הפוסט שבו תקפה מיקי חיימוביץ' את ידיעות

זה מה שעוד אפשר היה לראות בגוגל רידר שלי לפני משהו כמו שעה. כשניסיתי להיכנס ללינק גיליתי שהפוסט כבר הוסר. גם הסרטון שהועלה ליוטיוב נמחק.

מי שהספיק לצפות וראה משהו מעניין מוזמן לספר על זה.

 


"בלעדי", "בואו ותראו", אה, בעצם אין כאן שום דבר, נא לפזר את ההפגנה.  בתמונה: ערוץ 10 נאבק על חייו (להגדלה לחצו כאן)

העורך הבא של מעריב

א: יש לי מועמד מעולה לתפקיד העורך הבא של מעריב.

ב: נו, מי?

א: דנקנר!

ב: אוי באמת, הוא היה כבר 5 שנים, ראינו מה הוא יודע.

א: לא אמנון דנקנר, דני דנקנר.

ב: דני דנקנר? יו"ר בנק הפועלים? מה הוא קשור?

א: הוא יצטרך לעזוב בקרוב את התפקיד בגלל בנק ישראל.

ב: נו ו?

א: סביר להניח שכפיצוי יסדרו לו תפקיד אחר באחת החברות שנמצאות בבעלות בנק הפועלים, או בבעלות שרי אריסון.

ב: נו ו?

א: מעריב.

ב: מה איתו?

א: אחת החברות שנמצאות בבעלות בנק פועלים.

ב: טוב, זה לא ממש מדויק, אבל בכל מקרה מה יש למישהו כמוהו בכלל לחפש בעולם העיתונות? בן אדם כזה לא יעבור לתפקיד שהשכר בו לא מסתכם באותם סדרי גודל שאליהם הוא התרגל.

א: בסדר, גם בתור עורך מעריב אפשר לתת לו שכר שדי דומה לסדרי הגודל האלה.

ב: השתגעת? גם ככה העיתון במצב אנוש, מקצצים שם בכל מה שאפשר, אתה רוצה שעכשיו הם עוד יגדילו את ההוצאות וישלמו מיליונים לעורך הראשי?

א: אני לא מציע שהם יגדילו שום דבר. כבר בשנה שעברה הם שילמו לדורון גלעזר 1.26 מיליון שקל ולרותי יובל 1.15 מיליון שקל. ככה שהם יכולים להציע לדנקנר שכר של קרוב ל-2.5 מיליון שקל בשנה, בלי להגדיל את ההוצאות באגורה אחת. נכון שבשנה האחרונה הוא קיבל בבנק הפועלים 4.8 מיליון שקל בשנה, אבל ממילא עכשיו הוא יצטרך לרדת קצת בדרישות שלו, והמשכורת שיכולים להציע לו במעריב משאירה אותו פחות או יותר באותה רמה.

ב: אל תשכח שבבנק הפועלים היו לו גם אופציות.

א: גם במעריב יש אופציות.

ב: בסדר, בסדר, אבל למה שימשהו בכלל ירצה להכניס עכשיו את הראש שלו למיטה החולה הזאת?

א: למה אתה מתכוון?

ב: מה זה למה אני מתכוון?! העיתון במצב כלכלי נורא, יש לו חובות לא קטנים והוא לא מפסיק להפסיד. ההפסדים רק הולכים וגדלים מרבעון לרבעון.

א: כמה נניח הם הפסידו שם בכל 2008?

ב: אני יודע? המון. אולי איזה 130 מיליון שקל.

א: 130 מיליון שקל? בשנה שלמה? נו, אתה עושה צחוק? דני דנקנר לא רואה סכומים כאלה ממטר. ברבעון אחד הוא מפסיד לך פי כמה. אתה יודע כמה הבנק שלו הפסיד (תפעולית) בכל 2008? כמעט מיליארד וחצי שקל. ההפסדים שאתה מדבר עליהם ממש לא מפחידים אותו.

ב: אוקי, בסדר, נניח, אבל מה בכלל הקשר שלו לעיתונות? הוא הרי לא מבין בזה שום דבר.

א: למה לא? שמעת מה הוא אמר בנאום שלו בשבוע שעבר? "חופש העיתונות יקר וחשוב לכולנו, ואני אומר זאת בשיא הכנות, ללא נימה אחת של ציניות. אני מאמין ללא פשרות בתחרות ובסחר חופשי בדעות ואמונות". יפה, לא? אני לא בטוח שהדנקנר הקודם, למשל, האמין עד כדי כך בחופש העיתונות. ובכלל, באמת הגיע הזמן שיכנס לעיתונות מישהו שמדבר עם קצת יותר כנות וקצת פחות ציניות.

ב: וזהו, זה הקשר שלו לעיתונות? כמה מילים יפות שהוא אמר בכנס?

א: מה פתאום. תסתכל על הסיקור התקשורתי שהוא מקבל. אתה לא מקבל סיקור כזה בלי להבין איזה דבר או שניים בעיתונות. תראה, למשל, את הראיון שהוא נתן לענת מידן במוסף לשבת של ידיעות, לפני שבוע.

ב: הוא לא נתן לה ראיון. היא רק דיברה עם מקורביו ועם עובדים בבנק.

א: בדיוק. אמרתי לך שהוא מבין בעיתונות.

ב: ומכתבת הפרופיל הזאת למדת שהוא מתאים להיכנס לעולם הזה?

א: בין היתר. שים לב, למשל, איזו מתנה – שהוא קיבל ליום ההולדת האחרון שלו – גרמה לו להתרגש עד דמעות: עמוד עיתון ממוסגר שבו התנוססה מודעה המברכת את אביו, שמואל, לרגל הולדת בנו. אתה מכיר הרבה אנשים שעוד מסוגלים להתרגש היום ככה מעמוד בעיתון?

ב: האמת שלא. איזה עוד עובדות רלוונטיות הופיעו שם?

א: שהוא גר בדירה שכורה בשינקין. תחשוב, כמה דקות הליכה והוא בקנטינה. לא, באמת, אני שואל אותך, התפקיד הזה תפור עליו או לא?

ב: יכול להיות שעלית על משהו. יש עוד דברים שמחברים בין התפקיד שלו בבנק הפועלים לבין מעריב?

א: בטח. למשל, בתקופת דני דנקנר בנק הפועלים הפך להיות מספר 2 בתחום שלו, וגם מעריב הוא מספר 2 בתחום שלו.

ב: למען האמת, אם סופרים גם את ישראל היום, הוא כבר מספר 3.

א: בסדר, אם סטנלי פישר היה נותן לו עוד קצת זמן הוא היה מביא את בנק הפועלים גם לשם. זה עוד יתרון שיהיה לו עכשיו במעריב: בתחום של העיתונות המודפסת אין רגולטור.

ב: כן, אומרים שגם אין בו הרבה עתיד.

א: נו, אתה לא יכול לקבל הכל בחיים.

בשולי דוח מעריב

אני נכנס לפעמים לארכיון הדיגיטלי החינמי של מעריב, זה שקברניטיו מתעקשים לכנות בשם "אתר nrg מעריב", כשאני קורא במהדורת הנייר של העיתון כתבה או ידיעה שאני רוצה לשמור (יותר הגיוני לשמור לינק בדלישס, מאשר לצבור נייר). בסוף השבוע שעבר, כשנכנסתי לאתר, מצאתי את ההפניה הבאה:

טייס לא מטוס. nrg 27.3.09

טייס לא מטוס. nrg 27.3.09

כמו שאפשר לראות, העורך שאחראי לה הצליח להגיע כאן להישג מרשים של שלוש משלוש:
טעות בכיתוב התמונה (אני לא מומחה לכלי טייס, אבל אני די בטוח שמה שרואים שם הוא אינו מטוס קרב של חיל האוויר), טעות בכותרת, וטעות בכותרת המשנה.

נזכרתי שוב בהפניה הזאת לפני כמה ימים, כשרפרפתי בדוח של מעריב. לא שאני חסיד גדול של "לפעמים תמונה שווה אלף מילים" וכו', אבל כשקוראים בדוח שנכון לסוף שנת 2008 הועסקו באתר nrg בסך הכל 46 עובדי מערכת (כולל גרפיקאים, צלמים ומעצבים), יכול להיות שבכל זאת יש איזשהו קשר. שנתיים קודם לכן לפי הדוחות, בסוף 2006, עוד עבדו באתר 83 עובדי מערכת. כלומר, תוך שנתיים צומצמה כמות העיתונאים בקרוב ל-50% (44.5%), כשעיקר הצמצום נרשם כמובן במהלך 2008.

אגב, גם בעיתון עצמו המצב לא טוב בהרבה. לא שזה מאוד מפתיע, כולם שמעו על הקיצוצים הנרחבים במעריב (וגם על המהלך שבוצע ב-nrg), אבל לי לפחות לא יצא לראות בשום מקום את המספרים המדויקים. אלה מגלים כי במהלך 2008 צומצם מספר עובדי המערכת בעיתון (כולל המקומונים) ב-20.5%. כלומר, אחד מכל חמישה עובדי מערכת בעיתון האם ו/או ברשת המקומונים פוטר.

זה לא רק הפרומו
באופן טבעי, חלק נכבד מהדוח מוקדש ל"תיאור מפורט של עסקי החברה". מי שמרפרף על התיאור הזה מגלה כי רובו מתבסס על העתק-הדבק מהדוחות הקודמים, שגם התיאור בהם בנוי על העתק-הדבק מהדוחות שקדמו להם, וכן הלאה. בסך הכל זה די הגיוני: בגדול, "המוצרים והשירותים" שמציע מעריב לא ממש עוברים שינויים דרסטיים, "מבנה התחום" נשאר דומה, ואני מניח שכך גם לגבי "פירוט מכונות הדפוס" שבבעלות החברה, וכן הלאה.

ובכל זאת, חבר'ה בעיתון שאחראים על כתיבת התיאור הזה, לא נעים לי שדווקא אני זה שצריך לעדכן אתכם בזה, אבל למוסף התרבות והטלוויזיה שאתם מצרפים לעיתון בסופי השבוע כבר לא קוראים "פרומו" מזה כמעט שנה. ואני לא יודע עד מתי בדיוק נקרא מוסף הכלכלה של סוף השבוע בשם "עסקים שבת", אבל על המוסף שאני קיבלתי בסוף השבוע הנוכחי כתוב "עסקים, מגזין שישי".

שוק תרבותי. מעריב - דוח תקופתי לשנת 2008, עמ' א-9

שוק תרבותי. מעריב - דוח תקופתי לשנת 2008, עמ' א-9

ולגבי התיאור הזה של הרשת החברתית shox שאתם עושים לו העתק-הדבק מדוח לדוח (הידעתם? "shox הנו אתר ייחודי המתממשק לאפליקציות אינטרנט מתקדמות") – זה שאתם כותבים שהקונספט של האתר "הנו בסגנון אתרים מובילים בעולם כדוגמת: Myspace.com", זה בסדר, אני מניח, אבל מה אתם רוצים מ-Flickr? אם כבר, תכניסו שם את Facebook. גם יותר מתאים וגם יותר מרשים, נכון לשנת 2009.

***


טיפ לעורך: התעלם מהתחזיות של עומר שוברט ב"העיר"

בן: "שוברט הוא בור קטן, גמדי, יהיר, נודניק ומלא ברגשי נחיתות"
"מי ניצח", "העיר", 6.3.09

פרדוקס פייגלין

בימים שלפני הפריימריס בליכוד כלי התקשורת השונים הירבו לצטט את ההנחה או הטענה של בנימין נתניהו, לפיה כניסה של פייגלין למקום ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת תעלה למפלגה ב-4-5 מנדטים.

עכשיו, אם נקבל לרגע את הטענה הזאת, מהן בעצם המסקנות? שעם פייגלין במקום ה-20, הריאלי, הליכוד זוכה רק ב-31-32 מנדטים, וכשפייגלין נדחק למקום לא ריאלי הליכוד עולה ל-36 מנדטים?

(כמובן שאם אלה הם אכן פני הדברים, ברגע שציבור הבוחרים יעכל את העובדה שגם המקום ה-36 בליכוד הוא ריאלי, המפלגה מיד תאבד 4-5 מנדטים, מה שיהפוך את מיקומו של פייגלין ללא ריאלי ויוסיף לליכוד 4-5 מנדטים, וחוזר חלילה).

***

אני נוטה שלא להסכים עם הטענה שהעלה עומר שרביט, במאמר ב"עין השביעית", לפיה לעפר שלח ורביב דרוקר אסור היה להנחות אירוע מטעם בית ההשקעות פסגות, בשל ניגוד עניינים*.

אבל אם כבר מדברים על הצמד הזה, אז איך זה שבשום מקום לא נכתב עדיין – ואולי נכתב ופספסתי? – על ניגוד עניינים הרבה יותר בולט וברור שקשור בהם? הכוונה היא כמובן לעובדה ששלח הוא הפרשן של ערוץ 10 במשחקיה של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, בה משמש שרון דרוקר, האח של, עוזר מאמן.

האם במצב כזה שלח באמת יכול להעביר ביקורת נוקבת על ההתנהלות וההחלטות של הצוות המקצועי של הקבוצה? האם כשהוא מראיין את שרון דרוקר הוא לא עושה לו הנחות שעוזר מאמן אחר לא היה מקבל? מאוד יכול להיות שהתשובות לשתי השאלות הללו הם כן ולא, בהתאמה, אבל אם כבר עוסקים בניגודי עניינים בעיתיים, אלה בטח שאלות ששווה להעלות.

———————————–
*אם כי אני חושב שכן היה עדיף אם עיתונאים/טאלנטים בסדר הגודל של שלח ודרוקר, שככל הנראה מתפרנסים יפה מאוד רק מעבודתם העיתונאית, היו בוחרים לוותר על חלטורות כאלה. אבל אני לא יכול ולא רוצה להיכנס להם לכיס.

נו, כנסו, זה משהו על "האח הגדול"

לפני קצת יותר מחודש נתקלתי בידיעה ההזויה הזאת בעמודי החדשות של "הארץ". משפט הסיום שלה, שגרס כי "ערוץ 20 בכבלים, המשדר את המתרחש בבית בכל שעות היממה הפך לערוץ השלישי הנצפה ביותר בטלוויזיה הישראלית, אחרי ערוצים 2 ו-10", גרם לי לבדוק את הנושא, ובסופו של דבר גם לכתוב את הקטע הבא, שפורסם אתמול בעין השביעית.

אבל יש עוד כמה דברים תמוהים בידיעה הזאת, שעליה חתומה גילי איזיקוביץ'. למשל, המשפט הזה: "התוכנית 'האח הגדול' היא כפי הנראה התופעה הטלוויזיונית הגדולה של השנים האחרונות בישראל".

האמנם? מה בדיוק הופך אותה לכזאת? המשפט שבא לאחר מכן מרמז כי מדובר בנתוני הרייטינג יוצאי הדופן שלה. אולם נכון ליום פרסום הכתבה (22.10) עמד הרייטינג הממוצע המצטבר של "האח הגדול" בקרב משקי הבית היהודיים על קצת פחות מ-28% (27.9%)*. זה בהחלט רייטינג נאה, והוא מספיק כדי להפוך את "האח הגדול" ללהיט התורן של עונת השידורים הנוכחית, אבל הוא בטח לא מעיד על איזו "תופעה טלוויזיונית" יוצאת דופן בהשוואה לשנים קודמות. העונה החמישית של "ארץ נהדרת", למשל, ששודרה השנה, זכתה לרייטינג ממוצע גבוה יותר של 29.9% בקרב משקי בית יהודיים**.

והנה המשפט הבא: "בשבועות האחרונים נעו אחוזי הצפייה בתוכנית, המשודרת פעמיים בשבוע, סביב 30% או במספרים – כחצי מיליון צופים לתוכנית".

טוב, כאן זה כבר קצת יותר קטנוני, אבל מאחוזי הרייטינג כלל לא ניתן להסיק את מספר הצופים בתוכנית, אלא רק את אחוז בתי האב שצפו בה. ובמילים אחרות הקביעה לפיה 30% רייטינג הם "במספרים – כחצי מיליון צופים", היא כמובן מוטעית. כמות בתי האב שצפתה בתוכנית שבה עסקה הידיעה, אכן עמדה על כחצי מיליון, אבל כמות הצופים בה – לפי נתון נפרד, שמסופק אף הוא על ידי מדגם הפיפל מיטר של הוועדה למדרוג – הייתה קרובה ל-900 אלף. כלומר, קרוב לפי שניים מהנתון שנזכר בידיעה.

אבל כל הטעויות העובדתיות האלה מתגמדות כמובן אל מול השאלה הגדולה: מה לעזאזל עושה ידיעה על פטירת דודתו של שי שטרית, והשמועות הרבות שנפוצו בעקבותיה (כולל תגובה ממשטרת ירושלים!) בעמודי החדשות של "הארץ"? רק כדי לסבר את האוזן, בעמודי החדשות של "ידיעות" ו"מעריב" באותו יום, לא הופיעה כל ידיעה בנושא.

דוגמה דומה אירעה כמה חודשים קודם לכן, ביום בו נערך גמר "כוכב נולד". "הארץ" היה אז העיתון היחיד מבין השלושה שחשב כי הנושא ראוי להפניית שער (שהובילה לידיעה לא קטנה בעניין). זאת בזמן שב"מעריב" הסתפקו באותו יום בכיתוב תמונה בעמוד האחורי, ואילו ב"ידיעות" האירוע כלל לא אוזכר בעמודי החדשות.

אז מה בעצם מנסים לעשות ב"הארץ", לאגף את "ידיעות" ו"מעריב" מימין? יש להניח שלא, בוודאי שלא כאסטרטגיה מתוכננת, אבל ככה זה עם חוזרים בתשובה. הרבה פעמים הם מקפידים על כל מיני מנהגים, שדתיים מלידה מרשים לעצמם לחפף בהם.

————————–
*כן, הלכתי וחישבתי את זה. או כפי שהיטיב לנסח טוקבקיסט אלמוני בנענע10: "אלוהים ישמור …תמצא חיים".
 
** אגב, נכון להיום, הרייטינג המצטבר הממוצע של התוכנית כבר עומד על 30.3%. מן הסתם, בין היתר, גם תודות לעורכים מסוימים שחושבים שיש מקום לידיעות שעוסקות בה בין עמודי החדשות של "הארץ".

זאת הידיעה שלנו ואם היא לא מוצאת חן בעיניכם, יש לנו אחרת

מדוע הקדישו בידיעות אחרונות שתי ידיעות שונות, יום אחרי יום, לדירוג המוסדות האקדמיים של ה-Times Higher Education?

משהו לא טוב עובר על דסק החדשות של ידיעות אחרונות, וזה לא חדש. אוסף של דוגמאות לכך מן התקופה האחרונה ניתן למצוא בכתבה "חדשים בחדשות", שפורסמה לפני מספר שבועות ב"העין השביעית". גם בשבוע החולף ניתן היה למצוא לכך עדות בין דפי ידיעות.

ביום שני, פורסמה בעיתון ידיעה שעסקה בדירוג המוסדות האקדמיים של מגזין ה-Times Higher Education. מקריאת הידיעה של איתן גליקמן קל היה להתרשם כי היא מבוססת כולה, או כמעט כולה, על הודעה לעיתונות שיצאה מדוברות הטכניון. לא רק שאופן הדיווח נבע כולו מנקודת המבט הטכניונית, כמעט חצי משטח הידיעה – אולי בשל קושי "לסגור" אותה, כלומר מעט מדי מילים ביחס למקום שנשמר לה – הורכב מציטוט לא מעניין במיוחד של נשיא הטכניון, פרופ' יצחק אפלויג.

הנה, כך זה נראה בכתבה (החלק המסומן בצהוב הוא השטח שהוקצה לציטוט של פרופ' אפלויג)

ידיעות אחרונות 13.10. להגדלה לחצו כאן

וזה הציטוט כפי שהוא מופיע בהודעה לעיתונות שהוציא הטכניון: 

להגדלה. לקריאת ההודעה המלאה לחצו כאן (לינק לאת "הידען")

כפי שניתן לראות, בידיעות הכניסו שינויים קלים מאוד בנוסח שהועבר להם, הוסיפו שהדברים נאמרו אתמול, הכניסו לעיתון וסגרו את הכתבה. אבל האם הדברים באמת נאמרו על ידי פרופ' אפלויג עם היוודא התוצאות? לא ממש. אותם דברים בדיוק נאמרו על ידו (או נכתבו בשמו) עם פרסום הדירוג של הטיימס לשנת 2007. הנה, כך זה נראה אז:

להגדלה. לקריאת ההודעה המלאה לחצו כאן (לינק לאתר "הידען")

כל זה רחוק כמובן מלהיות סיפור חריג. כתבות שמבוססות רובן ככולן על הודעות לעיתונות הן בסך הכל עניין די נפוץ במקומותינו. רק שהפעם ההסתמכות העיוורת הזאת הפילה את ידיעות. אם בדרך כלל שכתובי הקומוניקטים האלה נעשים איכשהו מתחת לפני המים, אם להשתמש בקלישאה חבוטה, הרי שהפעם אירעה לעיתון של המדינה תקלה, והשתן ברח לו בעודו ניצב על המקפצה.

מסתבר, מה אתם יודעים, שמלבד הטכניון פועלות בישראל עוד אוניברסיטה או שתיים. למשל, האוניברסיטה העברית בירושלים. למשל, אוניברסיטת תל אביב. גם שני המוסדות האלה דורגו על ידי ה-Times Higher Education, אבל לידיעות – שם, ככל הנראה, לא חשו כל צורך לקבל לידיהם את הדירוג המלא, והסתפקו בדיווח עליו מכלי שני ואינטרסנטי – לא היה כל מושג על כך*.

וכך, בעוד ברחוב מוזס חוגגים את ההישג של הטכניון שדורג במקום ה-109 הכללי, (וה-31 בתחום מדעי הטבע, וה-29 בתחום ההנדסה), מתברר שהאוניברסיטה העברית הגיעה בכלל למקום גבוה יותר (93) באותו דירוג. ואילו אוניברסיטת ת"א דורגה בסך הכל חמישה מקומות אחרי הטכניון, במקום
ה-114. ובכל זאת, למרות שבידיעה מוזכרים עוד מוסדות אקדמיים מהעולם אותם עקף הטכניון, וגם שלושת המקומות הראשונים בדירוג**, לשני המוסדות הישראלים אין בה אפילו זכר. טוב, המידע נמסר לידיעות באדיבות דובר הטכניון, ומאיפה לו בדיוק לדעת באיזה מקומות דורגו האוניברסיטאות מירושלים ומתל אביב.

אבל המבוכה לא מסתיימת כאן. אפשר רק לנחש שהידיעה מיום שני הכעיסה מאוד את החברים באוניברסיטה העברית. הרי אם המקום ה-109 בדירוג שווה לפי מדד ידיעות כותרת גדולה ומפרגנת וידיעה לא קטנה שכמעט מחציתה מוקדש לציטוטים של הנשיא, להם, ממרומי המקום ה-93, בוודאי מגיע לא פחות.

בידיעות, עושה רושם, הסכימו איתם. וכך, בגיליון הבא, ביום רביעי (בשלישי העיתון לא פורסם בשל החג), זכו קוראי העיתון לחזות בז'אנר עיתונאי חדש: לוקחים אירוע עליו דווח כבר יומיים קודם לכן לא רק בעיתון מתחרה (מה שמהווה בדרך כלל עילה מספקת על מנת לפסול אייטם), אלא באותו עיתון עצמו, וכותבים עליו מחדש. לא כידיעת המשך, לא הרחבה שכוללת מידע שלא ניתן היה להשיג ביום הפרסום הקודם, לא "כזכור, ביום שני פרסמנו כי". מה שהיה ביום שני מת, קבלו את דירוג ה-Times Higher Education בסגנון יום רביעי.

ידיעות אחרונות 15.10. להגדלה לחצו כאן

אז מה יש לנו כעת? במקום הכותרת שהוקדשה להצלחת הטכניון, עכשיו יש לנו כותרת שמוקדשת להישג של האוניברסיטה העברית. המוסד החיפאי שרק ביום שני, כזכור, כבש את הצמרת העולמית, נאלץ כעת להסתפק באיזכור משותף יחד עם אוניברסיטת ת"א בכותרת המשנה, שם נאמר כי שני מוסדות הלימוד "שיפרו מאוד את דירוגם". במקום הציטוט הארכני של פרופ' אפלויג מהטכניון, תופסים כעת דבריה של רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' שרה סטרומזה, נתח נאה מן הידיעה. את גליקמן, הכתב בחיפה, שהיה חתום על הידיעה הקודמת, החליפו כעת מודי קרייטמן, הכתב בלונדון, ונורית פלתר. ומה בכל זאת נותר? העבודה הרשלנית, הסטנדרטים הירודים, ובעיקר טעמו החמוץ של הזלזול בקוראים.

———————————————-
*באותו יום פורסמה גם בהארץ ידיעה בעניין תחת הכותרת "האוניברסיטה העברית – בין מאה האוניברסיטאות המובילות בעולם", שכללה את דירוג שלוש האוניברסיטאות הישראליות, (ואת עשר האוניברסיטאות המובילות את הדירוג).

** גם כאן הידיעה טועה ומטעה. בידיעה של גליקמן נכתב כי "את המקום הראשון הכללי תופס האם-איי-טי (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס), ואחר כך אוניברסיטאות ברקלי, סטנפורד וקלטק, המכון הטכנולוגי של קליפורניה". בפועל, הדירוג שפורסם ב"הארץ", לפיו בארבעת המקומות הראשונים בדירוג הכללי ניצבים (לפי הסדר): הרווארד, ייל, קימברידג' ואוקספורד – הוא הנכון, כפי שאפשר להיווכח כאן.