Category Archives: גלובס

המדיום היא המסר

מגוחכים ככל שיהיו המסרים שמקבלת שרי אריסון, הם מייצגים גישה והלך רוח שהופכים פופלריים יותר ויותר

נתחיל ברשימת המצאי: מלחמת המפרץ, הצונאמי באסיה, הוריקן קתרינה ו"אסונות רבים נוספים", האירוע המוחי של אריאל שרון, המשבר הפיננסי הגלובלי, נפילות מטוסים, מותו של אביה ועוד. את כל אלה, על פי ספרה ועל פי ראיונות שהעניקה לשני כלי תקשורת מרכזיים, חזתה שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים, מבעוד מועד.

אבל מה בעצם עשתה אשת העסקים אריסון עם המידע יקר הערך שנפל בחלקה? בספר ובחלק מהראיונות היא הסבירה שהיא לא רצתה להשתמש במידע המוקדם שהיה לה, למשל על המשבר הכלכלי הצפוי, כדי להרוויח. נניח שההסבר הזה מניח את הדעת, ואריסון לא רצתה להפוך לעשירה עוד יותר. מדוע, לכל הפחות, היא לא מנעה מהבנק שבשליטתה להפסיד כסף כה רב – הרבה יותר מכל בנק אחר בארץ – כתוצאה מאותו משבר? הרי, לדבריה, כשקיבלה מסר על תקלה צפויה במערך המחשוב של הבנק היא כן עידכנה בכך את היו"ר, דני דנקנר. אז מה מנע ממנה לזרוק לכיוונו גם איזה רמז קטן, בעיתוי המתאים, לגבי ה-MBSים? ואם היא עמדה למכור את שיכון ובינוי ורק דקה לפני ההסכם (עם מי בעצם? אין צד שני לעסקה שיכול לאשר את הסיפור הזה?) חזרה בה מסיבות כלשהן, לא היה מקום לעדכן בכך את המנכ"ל דאז, אורי שני?

ובכלל, אם יכולות חיזוי העתיד של אריסון לא מובילות אותה לשום פעולה – מונעת או אחרת – מהו בעצם יעודן בחייה? לגרום לה לפרוץ בבכי היסטרי שאיש ממכריה אינו מסוגל להבין? לאפשר לה להגיד בדיעבד – אחרי שאלוהים מסיר את צו איסור הפרסום שהטיל – "אני ידעתי לפניכם"?

אבל בואו נעזוב רגע את העבר, שאותו, כפי שכבר ראינו, אריסון כה מיטיבה לחזות. מה לגבי העתיד? איך זה שבאף ראיון היא לא נשאלה, למשל, על המועד בו יסתיים המשבר, לפי הידוע לה? שאלה סטנדרטית שמופנית היום כמעט לכל מנכ"ל, גם אם הוא לא מתיימר לטעון שיש לו כוחות על טבעיים. איך זה שהתחזית היחידה שאיכשהו ניתן היה לחץ ממנה הסתכמה במשהו בנוסח "יהיה רע לפני שיהיה טוב"? נוסחת קסם שמשמשת בווריאציות כאלה ואחרות אין ספור שרלטנים לדורותיהם, מהקוראים בכוכבים ועד לקוראים בקפה.

אפשר היה להניח לשרלטנות שמייצגת הגישה של אריסון, או לפחות להתייחס אליה ביתר סלחנות, לו היה מדובר באמת בתופעה יוצאת דופן. אבל האמת היא שעל אף שאריסון עצמה היא כמובן חריגה מאוד בעושרה ובעוצמתה הכלכלית, הגישה והשיח שאותם היא מייצגת דווקא הולכים ותופסים תאוצה בקרב חלקים גדולים בציבור.

זהו שיח שבו חוסר היכולת להתמודד עם המציאות המורכבת מתרגם לגישה שטחית של טובים מול רעים ("עולם חדש" מול "עולם ישן" במונחים של אריסון), שבו "חיבור לעצמי" הוא שם קוד לאגואיזם צרוף, "שליחות" היא מגלמוניה (שליחותה של אריסון, למי שפספס, היא "להוביל את עם ישראל", עמ' 20 ו-74 בספר), ואת העובדות והניתוח הרציונלי של תהליכים מחליפים בו גבב של קלישאות חלולות.

זהו המסר שאותו למעשה מוכרת לנו אריסון בראיונות שהעניקה, ובספר שכתבה, וגם אם אתם מוכנים להמשיך ולהפקיד את כספכם בבנק שבבעלותה, או להשקיע במניותיו, את זה באמת אסור לכם לקנות ממנה. 

פורסם במוסף G של גלובס, 25.6.09

מודעות פרסומת

כשברק מכה פעמיים

מה דינן של שתי הבטחות הבחירות השקריות של אהוד ברק? תלוי: להציל את אולמרט זאת אחריות לאומית, להעלות את ביבי לשלטון זה מסריח

מהו הנזק התקשורתי שכרוך בהפרת הבטחה שניתנה במהלך מערכת בחירות בישראל, מה דינו של מנהיג שאחראי לכך ואיך צריכה התקשורת להתייחס אליו? שני מהלכים שביצע יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, בתוך כשנה, מאפשרים לקבל פרספקטיבה מעניינת על השאלות הללו.

במקרה הראשון, בפברואר 2008, חזר בו ברק מהבטחת הבחירות המפורשת שנתן ערב הסיבוב השני בפריימריז על ראשות העבודה, לפיה עם פרסום דוח וינוגרד המלא הוא יפרוש מממשלת אולמרט. במקרה השני, בחודש שעבר, שוב הפר ברק הבטחה מפורשת שנתן ערב הבחירות, ולפיה אם מפלגת העבודה לא תהיה קרובה מספיק ל-20 מדטים הוא לא יוכל ולא ירצה לכהן כשר ביטחון בממשלה עתידית.

לפחות על פניו, ההבדלים בין שני המקרים אינם גדולים, אם בכלל, אבל היחס התקשורתי לכל אחד מהם – שבא לידי ביטוי גם בקו המערכתי השולט שהתבטא בבחירות הכותרות, וגם בעמודי הפרשנות והדעות – היה שונה באופן מהותי. אז מה הופך שקר ל"רע הכרחי" או אפילו להתעלות של "מבוגר אחראי", ומתי מדובר ב"מעשה הונאה" או ב"תרגיל מסריח"? מצאו את ההבדלים.

"הארץ"
פברואר 2008: הקרבה למען הכלל
"אף על פי שהסכים כי דו"ח וינוגרד הוא דו"ח קשה… ולמרות התחייבותו המפורשת לפרוש אם ממצאי הוועדה יצביעו על מחדלים של העומד בראשה – החליט אהוד ברק להישאר בתפקידו. ההסבר היה צפוי, אבל קשה להתייחס אליו בביטול. בימים שקדמו לפרסום הדו"ח חזר ברק ואמר, כי 'יעשה את מה שטוב למדינה'. אתמול אישר שכך עשה, לפי מיטב שיקול דעתו. ברק תיאר את החלטתו להישאר בממשלה כהקרבה של אינטרסים אישיים ופוליטיים למען הכלל".
"משמעותה של אחריות", מאמר המערכת של "הארץ", 4.2.08

מארס 2009: מעשה הונאה
"אהוד ברק מהתל במפלגתו, בתפקידו ובציבור כולו. אחרי שהצהיר בפומבי ובחדרי חדרים שפני מפלגתו לאופוזיציה, אחרי שהתחייב שיהיה שר הביטחון רק אם מפלגתו תקבל לפחות 20 מנדטים, ואחרי שהבטיח למזכ"ל מפלגתו אך בשבוע שעבר שלא מתקיים שום מו"מ על צירוף העבודה לממשלת הימין, התברר לפתע שיו"ר מפלגת העבודה פעל בלא לאות לצירופה לממשלה מאחורי גבם של חבריו בצמרת מפלגתו. תגובת העבודה על מעשה ההונאה הזה צריכה להיות נחרצת וחדה".
"תעלולי ברק", מאמר המערכת של "הארץ" 22.3.09

יואל מרקוס
פברואר 2008: אז מה אם אמר?
"כשטוענים על ברק שהפר את הבטחתו לפרוש מהממשלה הוא יכול להיתלות באילן ותיק ממנו. לוי אשכול, שאמר מעל דוכן הכנסת: 'נכון שהבטחתי, אסור להבטיח?' אז מה אם אמר מה שאמר בשדות ים? …טובת המדינה, שיקום הצבא והאינטרס המדיני חשובים יותר מאשר הבטחה שניתנה בתנאים אחרים".
"ברק משמים", "הארץ", 5.2.08

מארס 2009: תרגיל ברוטלי, שלא לומר מסריח
"[ברק הכריז] בלשון פומפוזית כי הבוחר אמר את דברו ושלח את המפלגה לאופוזיציה, והוא נשאר לשקם אותה. ובעוד הוא משנן את המוטו האצילי הזה, הוא וביבי נפגשו בסתר וקימבנו עסקה. היום נראה אם העבודה נכנעת לפליק-פלק של ברק ומחסלת את עצמה".
"הפליק-פלק של ברק", "הארץ", 24.3.09

"בעוד התקשורת ממוקדת בתרגיל הברוטלי, כדי לא לומר המסריח, שעשה אהוד ברק במחיר כמעט-קרע במפלגתו, הניצחון האמיתי בינתיים הוא של ביבי… הוא היה זקוק לעבודה בממשלתו, ומצא בברק שותף מגלומני, הפוחד להישאר באופוזיציה בלי תיק הביטחון והמוחל על כבודו אפילו במחיר קרע במפלגתו".
"אחת-אפס לטובת ביבי", "הארץ", 27.3.09

"עבודה בעיניים". הפניית השער של ידיעות אחרונות, 19.3.09. בפברואר 2008 הכתירה אותה הפניית שער את אהוד ברק בתואר "מבוגר אחראי"

"עבודה בעיניים". הפניית השער של ידיעות אחרונות, 19.3.09. בפברואר 2008 הכתירה אותה הפניית שער את אהוד ברק בתואר "מבוגר אחראי"

סימה קדמון
פברואר 2008: מבוגר אחראי

"נתחיל מהשורה התחתונה: אהוד ברק עשה את המעשה האחראי והנכון כשהודיע שהוא נשאר בממשלה. אי אפשר לדבר על אחריות ועל טובת המדינה ובאותו זמן לנטוש את משרד הביטחון, לפרק את הממשלה ולגרור את המדינה לבחירות. בהכרעה אם למלא את הבטחת הבחירות האומללה שלו לפינס או למלא את מה שהוא רואה כמחויבותו ואחריותו למדינה – מה לעשות, פינס כנראה נמצא רק במקום השני".
"מבוגר אחראי", "ידיעות אחרונות", 4.2.08

מארס 2009: עבודה בעיניים
"שום דבר לא צריך להפתיע אותנו בהתנהגותו של יו"ר העבודה, ואם תשאלו אותו הוא בכלל יוכיח שחור על גבי לבן שהכל היה שם מהתחלה… אז מה הפלא שמפלגת העבודה על סף רתיחה… אפילו אתמול, כשנתניהו עצמו עשה אאוטינג למערכת היחסים הזאת, ברק, כמו אותו גבר שאשתו תופסת אותו במיטה עם אישה אחרת, המשיך להכחיש".
"עבודה בעיינים", "ידיעות אחרונות", 19.3.09

בן כספית
פברואר 2008: האפשרות הרעה פחות
"אין תשובה אבסולוטית לשאלה אם עשה ברק אתמול את הדבר הנכון. הכי קל להתגולל עליו הבוקר. מצד שני, זו לא חוכמה. אין פתרון הגיוני אחר שיכול היה לאפשר לו לשמר תוחלת חיים פוליטית כלשהי, למנוע מנתניהו את השלטון ולשמור על רמת אמינות סבירה. לא היתה אפשרות כזו וברק בחר, לשיטתו, את הרעה פחות מבין האפשרויות".
"צודק וטועה", "מעריב", 4.2.08

מארס 2009: איש לא יאמין לו יותר לעולם
"לו היה חי לפני אלפיים שנה ברומא העתיקה, היה אהוד ברק… ממנה את סוסו לקונסול. …רומא בוערת, והוא פורט על הפסנתר ממרומי הקומה ה-31 בקולוסיאום על שם אקירוב. אין טעם להמשיך להתגולל על האיש. כאמור, זה כבר לא ממש איכפת לו".
"רומא בוערת", "מעריב", 24.3.09

"גם אהוד ברק ניצח אתמול. ניצחון פירוס, אבל ניצחון. לו הפסיד, היה מסיים את חייו הפוליטיים. זה לא ניצחון שמוציא לדרך חדשה, אלא כזה שמאריך במשהו את הדרך הישנה. סופה ידוע. אחרי מעלליו בשבועות האחרונים, איש לא יאמין לאיש הזה יותר לעולם".
"מעריב", 25.3.09


ויש גם תמונת ראי
אבל האמת היא שלא כולם קיבלו כמובן מאליו את מה שעשה ברק בפברואר 2008. היו גם כאלה שהזדעזעו מהפן הערכי של המהלך, מתרבות השקר, ומרדיפת השילטון חסרת הבושה. מה הם חשבו על המהלך של מארס 2009? טוב, זה כבר כמובן עניין שונה לחלוטין.

אכן, מילה זו לא מילה והסטנדרט הכפול של "ישראל היום" מוכיח זאת היטב. כותרת עמ' 2-3 ב"ישראל היום", 4.2.08

אכן, מילה זו לא מילה והסטנדרט הכפול של "ישראל היום" מוכיח זאת היטב. כותרת עמ' 2-3 ב"ישראל היום", 4.2.08

דן מרגלית
פברואר 2008: העבודה לא רלבנטית ורודפת שררה
"העבודה חדלה כבר מזמן להיות מפלגה רלבנטית. ראשיה רודפי כיסאות… כולם רוצים נתח של שררה ליד הגה השלטון. אבל אהוד ברק?… מי שהתיימר כי הוא לא כמו 'הפוליטיקאים האלה'? בפרפרזה מחיים נחמן ביאליק: 'היה אהוד ברק, וראו – איננו עוד'. …מכאן ואילך צריך לתקשר איתו בשפתם. לא מה מועיל ולא מה נכון ולא מה שטוב לישראל, אלא מה כדאי לו".
"היה ברק?", "ישראל היום", 4.2.08

מארס 2009: הציבור רוצה את העבודה בממשלה
"רוב הציבור רוצה לראות את העבודה בממשלה. בצמרתה התגבשה התנגדות שמניעיה כפולים – עניינים ועקרוניים לצד שיקולים השמים את טובת המפלגה בראש סדר העדיפויות. זהו מבחנם של ברק והמנהיגים האחראים בשורת העבודה להתפכח מהמשפט 'העם רוצה בנו באופוזיציה', וליטול חלק בהנהגת המדינה".
"יש הזדמנות ממשית", "ישראל היום", 19.3.09

ארי שביט
פברואר 2008: פוליטיקה במקום מנהיגות ערכית
"ברק העדיף מכניקה פוליטית על מנהיגות ערכית. בכניעתו לאהוד אולמרט הוא מיתג את עצמו כטכנוקרט ביטחוני ואת מפלגתו כמפלגה חסרת עמוד שדרה וחסרת סדר יום".
"תקוות ברק החדשה", "הארץ", 14.2.08

מארס 2009: ברק פעל בתבונה ובאומץ לב
"החלטת ברק לחבור לנתניהו היא די בעייתית, ואולם בסופו של דבר, בנסיבות שנוצרו, גם ברק פעל בתבונה ובאומץ לב".
"השנואים", "הארץ", 26.3.09

פורסם בגרסה מקוצררת בגליון אפריל של "פירמה"

לקריאה נוספת: "הבן האהוד", גלובס, 7.2.08

"הפליק-פלק של ברק", "הארץ", 24.3.09

השקר הקטן VIP

כמה מבוכה יכולה להיגרם לאיש יחסי ציבור, אמן או ידוען שנתפסים משקרים לעיתונאי או לכלי תקשורת? אם לשפוט לפי מספר דוגמאות מהתקופה האחרונה נראה שלא הרבה. כך קורה שחברות פרסום ויחצ"נים משקרים לעיתונאים במכוון במסגרת מה שמכונה "פרסום גרילה" באינטרנט, וכך קרה גם במסגרת הניסיון ליצור ועניין סביב "האח הגדול VIP", תכנית הריאליטי החדשה של קשת.

יצירת באזז היא הרי המומחיות של זכיינית הערוץ השני, ובקשת, כך נראה, לא רק הפשילו שרוולים, אלא ממש ניגשו לעניין בשתי ידיים: יד אחת, עושה רושם, טפטפה לתקשורת את שמות המשתתפים המיועדים, בעוד היד השנייה דרשה מהם להכחיש את השתתפותם.

והם אכן הכחישו. מאיה בוסקילה ומנהלה האישי אלון שמעון; רותי אלאל, המנהלת האישית, בשמה של קורין; וכך גם כוכי מרדכי ושימי תבורי – כל הארבעה טענו לאחרונה בכלי תקשורת אחד או יותר כי הם אינם מתכוונים להשתלב בתכנית, וכל הארבעה דווקא נכנסו בתחילת השבוע לווילה בנווה אילן. ובמילים אחרות, כל הארבעה לא אמרו אמת.

"זאת פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה", מודה אלון שמעון, מנהלה של בוסקילה. "זאת הייתה החלטה שלי, וגם אני וגם מאיה נאלצנו להכחיש בגלל ההסכם המפורש שעליו חתמנו עם קשת. לא יכולנו להסתפק ב'אין תגובה'. היה לי נורא נורא קשה, כי זה כלל בחיים שלי שאני לא משקר, ומאז אתמול בערב (יום א' י.כ.) אני מתנצל בפני כתבים".

איך הם הגיבו?
"מי שהספקתי לדבר איתו קיבל את זה בהבנה".

אתה יודע שהשאלה המתבקשת היא מה יהיה בפעם הבאה שתכחיש ידיעה?
"האמינות שלי לא נפגעה. אנשים הבינו את הסיטואציה שהייתי נתון בה".

"ישראל היום", 24.2.09

"ישראל היום", 24.2.09

ומה אומרים יתר המעורבים ונציגיהם? מהליקון טוענים בשמה של קורין אלאל כי הם פעלו כפי שהחוזה עם קשת חייב אותם, ובהמשך הוסיפו כי "עד שבוע לתחילת התכנית הדברים לא היו סגורים באופן סופי, ולכן הוכחשו". ישראל אדם, אמרגנו של שימי תבורי, סירב להתייחס לדברים.

מקשת, שלאורך השבועות שלפני עליית התכנית לאוויר הקפידה להגיב בנוסח קבוע ולא מחייב לפיו זהות הדיירים תיחשף רק עם עליית התכנית לאוויר, נמסר באמצעות מאיה קרבט, מנהלת יחסי הציבור של הזכיינית, כי "היה ברור שמהלך כניסת הדיירים לבית יעורר גל שמועות וניסיונות עיקשים לפצח את זהותם טרום השידור. עם זאת, ההנחיה שלנו כלפי הדיירים ובהתאם גם בהתנהלות מול התקשורת, הייתה להשאיר את העמימות כמתבקש מפורמט התכנית".

פורסם ב-5.3.09 במוסף G של גלובס

אישה, לארכיון

בסוף השבוע האחרון חשפו בליכוד את הקמפיין הנגטיבי שלהם, ואת הסיסמה שבאמצעותה בחרו לתקוף שם את מועמדת קדימה לראשות הממשלה: "זה גדול עליה" הכריז הסלוגן שלצידו שובצה תמונתה של ציפי לבני.

בעיתוני יום שישי דווח על המהלך הזה (שבינתיים הוקפא בשל המבצע בעזה) באריזה של ויכוח מגדרי, כשבקדימה ממהרים להאשים את האחראים לסיסמה בשובינזם. "ביבי מחזיר אותנו לימים אפלים בהם נשים לא נחשבו כמי שיכולות לבצע תפקידים בכירים", צוטטה השרה רוחמה אברהם באמצעי התקשורת, בעוד חברתה לסיעה, ח"כ רונית תירוש, קבעה כי מדובר ב"שוביניזם חזירי".

גם ב"שדולת הנשים", גוף עצמאי ובלתי מפלגתי (כך על פי אתר האינטרנט שלו), הזדעזעו. "לא יעלה על הדעת שבמאה ה-21 הליכוד והעומד בראשו מנסים להטיל ספק ביכולתה של אישה לקבל החלטות ולנהל את המדינה", קבעה יו"ר הארגון, רינה בר-טל.

אכן, מילים כדורבנות, מה עוד שלדבר על המאה ה-21 תמיד נשמע מרשים, רק שלמרבה ההפתעה, באותה מאה ממש –  למעשה, רק לפני כשנה וחצי – כבר הספיקו ללכת בליכוד על סלוגן כמעט זהה, כשבמלואת כשנה למלחמת לבנון השנייה יצאה המפלגה בקמפיין אינטרנטי נגד מי שעמד אז בראש קדימה, אהוד אולמרט. ואיזו סיסמה שימשה אותם אז? נכון, "אולמרט, זה גדול עליך".

אז נכון שראש הממשלה כבר נחשד במהלך כהונתו הקצרה בלא מעט עניינים, אך גם מתנגדיו החריפים ביותר לא ייחסו לו מעולם התחזות למין שאינו מינו.

קמפיין הליכוד נגד אולמרט אינו הדוגמה היחידה למקרה שבו נעשה שימוש בסיסמה בסגנון הזה נגד פוליטיקאי ממין זכר. בבחירות 1996 הוא הופנה דווקא כלפי מי שעומד כעת מאחוריו, מועמד הליכוד לראשות הממשלה – אז כמו היום – בנימין נתניהו.

הקמפיין הנגטיבי של העבודה באותן בחירות התנהל תחת הסיסמה "ביבי לא מתאים", ואחד מתשדירי המפלגה הסתיים אז בקביעה: "ישראל גדולה עליך, ביבי" (מי שרוצה ליהנות מהאירוניה של ההיסטוריה יכול לצפות בסרטון הזה – בו בין השאר מתריע דב נבון בהיסטריה מכוונת כי ביבי "יכניס את צה"ל לעזה" – כאן).

גם אהוד ברק, אז שר החוץ ורמטכ"ל פופולארי לשעבר, גויס לתשדירי המפלגה כדי להסביר שהתפקיד גדול על נתניהו. "ביבי, אנחנו מכירים היטב עוד מאז שהיית תחת פיקודי", הוא פנה אליו דרך המרקע. "ראש הממשלה הוא התפקיד הרציני ביותר במדינה… זה עוד לא אתה".

אבל גם אם נותיר לרגע את המישור העובדתי בצד, נדמה שגם מהבחינה הטקטית התגובה של קדימה לקמפיין הנגטיבי של הליכוד היא מוטעית. אם כבר בחרו שם שלא להתעלם ממנו, מוטב היה שינסו להתעמת איתו או להזים בצורה כלשהי את מה שמשתמע ממנו. זה בוודאי היה גם יעיל יותר, וגם טיפשי פחות מלנופף בדגל הפמיניסטי, ולשחוק אותו, ללא הצדקה.

פורסם במוסף G של גלובס, 1.1.09

השמועות על הצלחתו היו מוקדמות

היה משהו מעט מביך בראיון עם יאיד לפיד שפורסם ביום ג' במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות. הראיון, שבאופן לא מפתיע הוענק לעיתון הבית, נועד לחגוג את העובדה ש"בחודש האחרון התנועה להדחת לפיד [מהגשת אולפן שישי] קיפלה את הדגלים". "השמועות על מותי היו מוקדמות" מצוטט שם לפיד בכותרת, והמראיין, רז שכניק, מספר לקוראים כי הרייטינג של אולפן שישי "מתקרב ל-20 אחוז, כפול מהמתחרה בערוץ 10, ובזכיינית רשת מרוצים מהמנוף לתוכנית החדשה 'שבועסוף', שתופסת גובה בהתאם".

אז אולי זה בסדר להביא לקוראים את דבר היח"צן כלשונו, אבל אחרי שעושים את זה כדאי גם להכניס את הנתונים להקשרם הנכון. יאיר לפיד נכנס להגשת אולפן שישי בראשית 2008 במקומו של אהרון ברנע, במטרה, מוצהרת או לא, לחזק את התוכנית ולשפר את נתוני הרייטינג הסבירים שהיא הציגה עד אז. רק שגם אם מתעלמים מכך שעיקר הביקורת על מינויו לא הייתה קשורה כלל לענייני ריטינג, ומבודדים את הסוגיה למבחן אחוזי הצפייה, מתברר שלפיד כשל במשימה. המספרים שהציגה התוכנית בהגשתו היו נמוכים מאלה של ברנע, ולעיתים אף מביכים.

ומה קרה בחודש האחרון? ארבע התכניות ששודרו עד כה באוקטובר השיגו רייטינג ממוצע של 17.95% – אכן שיפור לעומת חודשים קודמים. אבל איך זה עומד ביחס למספרים שהשיג ברנע? ובכן, ממוצע הרייטינג של התוכנית בהגשתו של האחרון עמד במהלך 2007 על 18%. עכשיו הבנתם את הסיבה לחגיגה הגדולה ולסגירת החשבון עם המבקרים? יאיר לפיד, הטאלנט הגדול, הצליח סוף-סוף לחזור אל המספרים שהיו לאולפן שישי לפני שהוא הובא אליה כדי לחזק אותה. אכן, כפי שאומר לפיד לשכניק "מישהו יצטרך לאכול פה איזשהו כובע". מבחינתנו, אגב, הוא יכול לעשות את זה לפני שהוא מורח לעצמו את הג'ל בשיער או אחרי. זה באמת לא משנה.

***

ועוד דבר, נראה שהאופנה האחרונה בתחום הטלוויזיה היא לנצל את הביקורת על ז'אנר הריאליטי שמשתלט על המסכים, כדי להלבין את תוכניות העבר, או להאדיר תוכניות קיימות. "בזמנו דיברו על תכניות האירוח כעל ז'אנר שטחי. היום, מול הריאליטי, זה נראה לי שייקספיר", מחמיא לפיד לתוכנית האירוח שזנח. טאלנט אחר, אבי קושניר, מי שהנחה ממש לא מזמן תוכנית ריאליטי בשם "גריז", והפנים של "רוקדים עם כוכבים", טען בסוף השבוע ב-"7 לילות", שריאליטי בכלל משעמם אותו, ותקף את "האח הגדול".

בין השורות, כמעט אפשר לשמוע אותם אומרים, "זוכרים שחשבתם שמה שאנחנו עשינו היה חרא? אז מה יש לכם להגיד עכשיו כשאתם מקבלים חרא בריבוע? מתגעגעים, הא?".

פורסם בגירסה מקוצרת במדור "טובעים במדיה" בגלובס, 29.10.08