חוץ מנתונים

בספר המצוין "חוץ מציפורים", שכתבה עמיה ליבליך, מובא סיפורם של חיילי צה"ל שנפלו בשבי המצרי במהלך מלחמת ההתשה (1969-1970). בתודעה הציבורית הם זכורים לעיתים כמי שתרגמו במהלך תקופת השבי שלהם את "ההוביט" של טולקין, אבל הם גם למעשה החיילים הישראליים ששהו בשבי לאורך התקופה הארוכה ביותר בתולדות צבא ההגנה לישראל. הם וגלעד שליט.

נזכרתי בספר הזה בגלל שתי כתבות שהתפרסמו בסוף השבוע בעיתונים. ב"מוסף הארץ", במסגרת פרויקט (מוצלח) לסיכום העשור, דירגו את משך הזמן שבו שהו חיילי צה"ל בשבי מאז קום המדינה. תחת הכותרת חסרת הרגישות "מתקדם בטבלה" (טוב שהם הצליחו להתאפק ולא לברך אותו בכותרת המשנה על העפלתו לפיינל פור), הראו שם שבכל תולדות המדינה רק שלושה חיילים הוחזקו בשבי זמן רב יותר משליט.

כל החיילים שהוחזקו בשבי למשך פרקי זמן הדומים לפרק הזמן שעבר עד כה על שליט (למעלה משלוש שנים) נשבו במהלך תקופת מלחמת ההתשה, אך בניגוד למה שכותבים בהארץ לא כל השבויים הוחזקו בשבי המצרי. הטייסים גדעון מגן ובועז איתן, והנווט פיני נחמני הוחזקו בשבי הסורי. השלושה, אגב, זכו לחזור ארצה כחצי שנה לפני חבריהם שנשבו על ידי המצרים תודות למבצע של סיירת מטכ"ל – בפיקודם של ברק ונתניהו (יוני, לא ביבי) – בו נלקחו בשבי, כ"קלפי מיקוח", קצינים סורים בכירים.

מימין: החלק הראשון של הטבלה; משמאל: הטייסים שישבו בשבי הסורי, ולא המצרי כפי שנכתב. "מוסף הארץ", 25.12.09

מימין: החלק הראשון של הטבלה; משמאל: הטייסים שישבו בשבי הסורי, ולא המצרי כפי שנכתב. "מוסף הארץ", 25.12.09

הנימוק האחד, הפשוט והלא נכון
מי שעוד ערך בסוף השבוע השוואה בין הזמן בו מוחזק בשבי גלעד שליט, לבין הזמן שבו הוחזקו בשבי חיילי צה"ל בעבר, הוא נחום ברנע. רק שהתחקיר של ברנע מוצלח הרבה פחות. "מול גודש הנימוקים נגד העסקה [לשחרור שליט] קיים נימוק אחד פשוט", הוא כותב. "גלעד שליט נמק בשבי שלוש שנים וחצי, יותר מכל שבוי או בן ערובה אחר מאז קום המדינה… (השיא הקודם הוחזק בידי טייס שנשבה במלחמת ההתשה)".

ברנע מצליח לטעות פעמיים במשפט הבודד הזה. קודם כל, כפי שמראה גם הטבלה של מוסף הארץ, הקביעה הזאת פשוט לא נכונה. כך שאם זה הנימוק האחד והפשוט לטובת קיום העסקה, נראה שחסרים (לברנע) טיעונים להצדקת העסקה הזאת*.

שנית, ברנע גם טועה כשהוא מייחס את "השיא הקודם" – שהוא, כאמור, עדיין "השיא הנוכחי" – ל"טייס שנשבה במלחמת ההתשה". דן אבידן שנפל בשבי בדצמבר 1969 והוחזק בו כמעט ארבע שנים, כלל לא היה טייס. למעשה, הוא אפילו לא היה חייל בסדיר או בקבע, אלא אזרח – מבוגר יחסית לשאר השבויים – שנענה לקריאתו של שר הביטחון דאז, משה דיין, להתנדב לצה"ל לאור המצב ששרר באזור התעלה. אבידן נפצע קשה במהלך האירוע שבו נשבה, וזכה ליחס אכזרי במיוחד מצד שוביו בשל העובדה שהוא היה בנו של שמעון אבידן, שפיקד במלחמת העצמאות על חטיבת גבעתי שלחמה במצרים. הוא שוחרר לבסוף, יחד עם שאר החיילים שנשבו על ידי המצרים במהלך ההתשה, במסגרת עסקת חילופי השבויים שבוצעה לאחר מלחמת יום כיפור.

ברנע, אגב, טועה פעם נוספת בעניינו של שליט באותו טור, כשמוקדם יותר בו, הוא כותב כי "שליט נחטף ביולי 2006", בעוד שלמעשה הוא נפל בשבי ב-25 ביוני באותה השנה.

———————–
*במאמר מוסגר חייבים לציין כי כמו שיודע מי שקרא את "חוץ מציפורים" לא ניתן בכלל להשוות בין התנאים שבהם מוחזק, ככל הנראה, שליט, לבין "תנאי הדלוקס" שבהם הוחזקו שבויי מלחמת ההתשה במצרים, שמשלב מסוים היה להם קשר מכתבים רציף עם בני משפחותיהם, הם זכו לאספקה סדירה של מזון, חומרי קריאה וצ'ופרים אחרים שנשלחו אליהם מהארץ, ואולי חשוב מכל – לא היו מבודדים אלא שהו יחד בתא אחד.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שי ס.  On דצמבר 26, 2009 at 10:08 pm

    מעניין .אבל לא פחות מעניין הטרמינולוגיה שאתה נוקט בה. אתה מתייחס לגלעד שליט כשבוי בעוד שהעמדה הישראלית הרשמית וזו של בני משפחת שליט היא שגלעד לא שבוי אלא חטוף. עוד אחד מהכעסים של ישראל על דו"ח גולדסטון הוא בכל שהוא רואה בגלעד שליט שבוי ולא חטוף.
    מעניין אם אתה משתמש בטרמינולוגיה הזו במודע או לא.
    הנה מאמר מעניין לגבי המינוחים השונים:
    http://freedomofsearch.blogspot.com/2009/10/blog-post.html

  • יונתן  On דצמבר 26, 2009 at 11:33 pm

    תודה.
    הטרמינלוגיה הייתה מכוונת. היא נבעה מכך שהשימוש במילה "חטוף" מתקשר אצלי להתייחסות אל שליט כאל "ילד", ולא כאל חייל שנשבה במהלך קרב (שבו שני חבריו האחרים לטנק, נהרגו), ובאופן כללי יותר לסיקור התקשורתי של כל הפרשה הזאת שהוא הרבה יותר מדי רגשי ורגשני, לטעמי (ראה גם כאן:http://www.notes.co.il/kitain/45463.asp)

    אבל במחשבה שנייה, אני לא בטוח שחשבתי על השימוש במונח הזה עד הסוף. אפשר אולי להשוות בהקשר הזה שוב בין שליט לבין דן אבידן. אבידן נפל בשבי כשהג'יפ שבו הוא נסע סמוך לגבול, עלה על מארב מצרי. שני הנוסעים האחרים שהיו עימו נהרגו (אם אני לא טועה), והוא, כאמור, נפצע בצורה לא קלה. במילים אחרות, זוהי סיטואציה דומה מאוד לזאת שזה נשבה/נחטף שליט.

    אז מדוע אין חולק על כך שאבידן נפל בשבי (גם ברנע כותב על "טייס שנשבה במלחמת ההתשה"), ואילו שליט נחטף? בניגוד לאסוציאציה הראשונית שלי (רגשנות יתר) אולי ההבדלה הזאת באה כדי לתאר את חוסר הלגיטימיות של ארגון החמאס, בניגוד לקיומה הלגיטימי של מדינה ריבונית כמו מצרים.

    אם זאת אכן הסיבה (בפועל אני מניח שמדובר בשילוב בין שתי הסיבות), אז אני מוכרח להודות שיש לי הרבה פחות בעיה עם הבחירה דווקא במונח הזה, ובפעמים הבאות אולי לא אקפיד "לתקן" אותו.

  • יונתן  On דצמבר 26, 2009 at 11:53 pm

    מעניין להזכיר בהקשר הזה משפט שנכתב בוויקפידיה בערך על "מבצע ארגז" של סיירת מטכ"ל שאליו קישרתי בטקסט: "לאחר החטיפה דרשה סוריה את החזרתם של קציניה ללא תנאי בשל הטענה שנחטפו ואינם שבויי מלחמה".

    ואכן, לעומת הטייסים הישראלים שנפלו בשבי בעת שתקפו מטרות בסוריה (אני מניח, אני לא בקיא בנסיבות המקרים), הקצינים הסורים נלקחו משטח לבנון כשלא עסקו באופן ישיר בפעילות התקפית נגד ישראל.

    האם זה קייס מספיק כדי שהסורים ייקראו חטופים ולא שבויים? אני מודה שאני לא בקיא מספיק בהגדרות שמבחינות בין שני המצבים, בהנחה שיש הגדרות מוסכמות כאלה.

  • עמרם  On דצמבר 27, 2009 at 6:14 am

    למי שלא הבין את הערתו של דודי למעלה, אולי אבהיר, בקנטרנות ושמחה אליד: טעויותיו הגסות של ברנע (ולא בפעם הראשונה), נובעות מרשלנות, זחיחות, יהירות, ועצלות של בעלי הטורים עתירי השכר בעיתונות הכתובה. בבלוג התנדבותי זה לא יכול לקרות, כי תטבעו של המדיום מערכת ש מגיבים ומגיבות מספקת איזון ובקרה לתיקון טעויות באורח דמוקרטי ולא עריץ… כל זה, כמובן, פרודיה על התקפתו חסרת השחר, השטחית והמכלילה של ברנע עצמו על הבלוגים

    לגופו של עניין, השאלה הסמנטית-כביכול של חטוף-או-שבוי היא כמובן שאלה אידיאולוגית ופוליטית (וטעונה רגשית כמו כל השאלות הללו). הקריטריונים האפשריים: נסיבות הפעולה (לקיחה בשבי/חטיפה), ותנאי המעצר (מעמד שבוי על אמנות בינלאומיות) מסתבכות באזורים האפורים שיוצרים לוחמים לא סדירים

    הקצינים הסוריים בודאי "נחטפו" (כנגד החוק הבינלאומי), מפני שלא עסקו בפעילות צבאית כנגד ישראל ומטרת החטיפה היתה מיקוח – אבל היו מלכתחילה אנשי צבא, והוחזקו בתנאי שבי צבאיים. גלעד שליט, כמו מאות פלסטינים שנעצרים באישון לילה וכלואים ללא משפט (מתוקף צוי מעצר מנהלי) נמצאים בתחום האפור המובהק. הוא אולי "שבוי" מפני שהוא חייל במערכת הצבאית ותיפקד בגבול עזה, אבל הוא "חטוף" בתנאי מעצרו

    מי שבודאי נחטף הם תשעה עשר האזרחים הלבנונים – חלקם קטינים שהועברו לישראל רק בגלל שהיו עדים לפעולה צבאית וטכנולוגיות סודיות! – שהועברו במהלך חטיפתם של שייח' עובייד דיראני. בעוד שהם, למרות מעמדם האזרחי, מילאו תפקיד בארגון עוין צבאי למחצה (חיזבולה) הרי שרבים מהאזרחים שהתלוו אליהם היו חטופים מובהקים, שהוחזקו בתנאים קשים (ובשנים של הכחשה על ידי ממשלת ישראל!) וללא כל תנאים במתקן סודי

    כאמור, זה טעון רגשית: הרבה אנשים חשים שבמונח "שבוי" יש לגיטימציה לארגון השובה, וזה הופך אותו לארגון צבאי מכובד, ואילו "חטוף" היא פעולה של ארגון פושע

  • דודי  On דצמבר 27, 2009 at 6:54 pm

    החיזבאללה או ארגונים אחרים בלבנון התייחסו בדר"כ בכינוי "שבויים" ("להחזיר את השבויים והנעדרים עכשיו") אע"פ שהגורם שהחזיק בהם לא היה צבא של מדינה אלא ארגון מסוגו של חמאס.

  • יונה  On ינואר 5, 2010 at 4:00 pm

    הי יונתן
    ראשית, מחמאות על תיקון הטבלה של הארץ. גם אותי קוממה מאד הטעות "הקטנה" שבהחלפת סוריה במצרים.
    שנית, חשוב מאד מאד לדעת ששבויי ההתשה, שהו כמה חודשים בבידוד נורא ולפיכך לא הייתי מקלה ראש בסבל שעבר עליהם. קח בחשבון גם את ההנחה, שגלעד לא עבר ולו אחוז אחד מהעינויים שעברו הטייסים במטרה להוציא מהם מידע.
    ועכשיו לעצם העניין… אתה מאד מוזמן להצטרף לפורום עמותת ערים בלילה http://www.erim-pow.co.il/msgboard.php?op=theForums&id=8284
    ולקרוא את נושא הטרמינולוגיה שם. חברי העמותה מאד מעוניינם לסלק את המילה "חטוף" מהשפה העברית וכמו שטענתי בפורום שלהם, רק להם ואך ורק להם, שמורה זכות ההגדרה העצמית שלהם. במילים אחרות – שבויים לשעבר מבקשים להגדיר אותם וכך גם את גלעד שליט כ"שבויים" ולא כחטופים, ולדעתי בקשתם ההגיונית עולה על כל פולמוס טרמינולוגי אחר.
    כעיתונאי, וכמבקר תקשורת, נשמח אם תשתף פעולה ותכתוב על הנושא. כל סיוע ופתוח הרעיון, יכול להמשך בפורום שצרפתי.

  • יונתן  On ינואר 8, 2010 at 4:52 pm

    שלום יונה,
    אני לא חושב שממה שכתבתי משתמעת "הקלת ראש" בסבל שעברו שבויי ההתשה, אבל אם את (ו/או אחרים) בכל זאת הרגשתם כך, אציין כאן שזאת כמובן לא הייתה כוונתי.

    השוואה או כימות של סבל הם תמיד בעייתיים (וכמו שמוכיחה הכותרת הלא מוצלחת ב"הארץ", זהו מדרון די חלק שקל להידרדר ממנו למחוזות חוסר הרגישות או האטימות), ובהרבה מקרים יכול להיות שהם פשוט מיותרים. במקרה הזה, אני חושב שבכל זאת יש מקום להשוואה הזאת של משך הזמן שבו שהו בעבר חיילי צה"ל בשבי, לבין המקרה הנוכחי, כדי לקבל ולהעניק קצת פרספקטיבה בימים של תקשורת רגשנית והיסטרית.

    ובהשוואה הזאת, ייחודיותם של שבויי ההתשה היא משך הזמן הארוך שבו הם הוחזקו בשבי (שדומה למשך הזמן שבו, נכון להיום, מוחזק שליט בשבי), כשלאורך משך הזמן הזה תנאיהם שופרו בצורה ניכרת, והתאפשר להם לקיים אורך חיים שאפשר כנראה להגדירו כ"נסבל" או לכל הפחות כלא-בלתי-אנושי.
    זאת בעוד העינויים שאותם הם עברו בחודשי השבי הראשונים (שאני מודע להם היטב היות שכאמור קראתי את ספרה של ליבליך, אבל נכון שלא הזכרתי אותם בפוסט) הם, למרבה הצער, אינם "ייחודיים", ואינם שונים כנראה באופן מהותי מהעינויים שעברו שבויי מלחמת יום הכיפורים למשל, שהוחזקו בשבי "רק" חודשים ספורים (ושוב, קשה לכתוב משפט כזה בלי להפגין ניכור או אטימות, אבל זה כנראה המחיר של ניסיון לדון בהיבטים העקרוניים של המקרים הללו).

    לגבי הטרמינולוגיה: מה שאת מספרת כאן על כך שחברי עמותת שבויי צה"ל מתנגדים לשימוש במונח "חטוף" הוא מעניין מאוד. ועדיין, ובלי קשר לעמדתי הספציפית בסוגיית השבוי/חטוף, לפחות ברמה הראשונית אני מוצא את עצמי מסתייג מהקביעה שלך שרק להם שמורה "זכות ההגדרה העצמית" (מונח שאני לא בטוח שמתאים כאן).
    כלומר, כן, הם כמובן יכולים לכנות את עצמם בכל שם שיבחרו, אבל אם הדיון כאן הוא לגבי הטרמינולוגיה שבה ייעשה שימוש בכלי התקשורת ובדיון הציבורי, ואם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלטרמינולוגיה הזאת יש משמעות בעיצוב דעת הקהל בסוגיה, אני לא חושב שזה נכון להעניק ל"נפגעים" זכות ווטו על המינוח שיוגדר כ”נכון”.
    לפי ההיגיון הזה, אנחנו צריכים למשל לשאול את המתנחלים שהתגוררו ברצועת עזה, האם לשיטתם הם "פונו" או "גורשו" מבתיהם, ואז להתיישר לפי תשובתם, או אפילו לחכות עד שגלעד שליט יחזור מהשבי, ואז לשאול אותו איך הוא מגדיר את המצב שבו הוא הוחזק.

  • יונה  On ינואר 9, 2010 at 9:52 am

    הי יונתן
    לא מצאתי שום הקלת ראש מצידך, אדרבה – אני מסכימה איתך לחלוטין ויכולה גם להעיד (מהכרות מאד קרובה), שכאשר הקצינים השבויים בסוריה הוצאו לאחר כמה חודשים מהבידוד ועברו לחדר אחד, אמנם תנאיהם שופרו בצורה מאד דרמטית.
    לגבי הטרמינולוגיה, כללי ה"פוליטקלי קורקט" מכירים בזכותה של כל קבוצה לבקש שיכנו אותה בשם שהם מעדיפים. את ההשוואה המוצלחת ביותר, נתן איש תקשורת בכיר שטען שלקרוא לחייל שבוי "חטוף", זה כמו לקרוא לנפגעות אונס "השרמוטות", או לנשיא ארה"ב "הכושי".
    המונח חטוף כל כך השתלט על השפה העברית, עד כי היום אפילו רון ארד הפך ל"נווט החטוף".
    מקובל עלי שצריך להמתין לשובו של גלעד ולשאול את דעתו או הוא היה חטוף או שבוי, אבל באם הוא יבחר ב"חטוף", הרי שלא יהיה זכאי לקבלת פיצוי מהמדינה, כי אין בחוק מונח כזה, ואת הפיצוי מקבלים רק מי שהיו בשבי. בנוסף, הוא לא יוכל להצטרף לעמותת "ערים בלילה", כי זו עמותה של חיילי צה"ל שהיו בשבי (ולא בחטף) האויב.
    כך או אחרת, באמת עד שיחזור, הייתי מניחה לשבויים לשעבר להגדיר אותו כ"חייל שבוי".
    אתה עדיין מוזמן לפורום של ערים בלילה, תוכל להעלות שם את הסוגיה ולהכין על פיה כתבה בנושא .

  • דודי  On דצמבר 26, 2009 at 11:05 pm

    טוב שיש בלוגרים שיתקנו את שגיאתו הגסה של ברנע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: