העורך הבא של מעריב

א: יש לי מועמד מעולה לתפקיד העורך הבא של מעריב.

ב: נו, מי?

א: דנקנר!

ב: אוי באמת, הוא היה כבר 5 שנים, ראינו מה הוא יודע.

א: לא אמנון דנקנר, דני דנקנר.

ב: דני דנקנר? יו"ר בנק הפועלים? מה הוא קשור?

א: הוא יצטרך לעזוב בקרוב את התפקיד בגלל בנק ישראל.

ב: נו ו?

א: סביר להניח שכפיצוי יסדרו לו תפקיד אחר באחת החברות שנמצאות בבעלות בנק הפועלים, או בבעלות שרי אריסון.

ב: נו ו?

א: מעריב.

ב: מה איתו?

א: אחת החברות שנמצאות בבעלות בנק פועלים.

ב: טוב, זה לא ממש מדויק, אבל בכל מקרה מה יש למישהו כמוהו בכלל לחפש בעולם העיתונות? בן אדם כזה לא יעבור לתפקיד שהשכר בו לא מסתכם באותם סדרי גודל שאליהם הוא התרגל.

א: בסדר, גם בתור עורך מעריב אפשר לתת לו שכר שדי דומה לסדרי הגודל האלה.

ב: השתגעת? גם ככה העיתון במצב אנוש, מקצצים שם בכל מה שאפשר, אתה רוצה שעכשיו הם עוד יגדילו את ההוצאות וישלמו מיליונים לעורך הראשי?

א: אני לא מציע שהם יגדילו שום דבר. כבר בשנה שעברה הם שילמו לדורון גלעזר 1.26 מיליון שקל ולרותי יובל 1.15 מיליון שקל. ככה שהם יכולים להציע לדנקנר שכר של קרוב ל-2.5 מיליון שקל בשנה, בלי להגדיל את ההוצאות באגורה אחת. נכון שבשנה האחרונה הוא קיבל בבנק הפועלים 4.8 מיליון שקל בשנה, אבל ממילא עכשיו הוא יצטרך לרדת קצת בדרישות שלו, והמשכורת שיכולים להציע לו במעריב משאירה אותו פחות או יותר באותה רמה.

ב: אל תשכח שבבנק הפועלים היו לו גם אופציות.

א: גם במעריב יש אופציות.

ב: בסדר, בסדר, אבל למה שימשהו בכלל ירצה להכניס עכשיו את הראש שלו למיטה החולה הזאת?

א: למה אתה מתכוון?

ב: מה זה למה אני מתכוון?! העיתון במצב כלכלי נורא, יש לו חובות לא קטנים והוא לא מפסיק להפסיד. ההפסדים רק הולכים וגדלים מרבעון לרבעון.

א: כמה נניח הם הפסידו שם בכל 2008?

ב: אני יודע? המון. אולי איזה 130 מיליון שקל.

א: 130 מיליון שקל? בשנה שלמה? נו, אתה עושה צחוק? דני דנקנר לא רואה סכומים כאלה ממטר. ברבעון אחד הוא מפסיד לך פי כמה. אתה יודע כמה הבנק שלו הפסיד (תפעולית) בכל 2008? כמעט מיליארד וחצי שקל. ההפסדים שאתה מדבר עליהם ממש לא מפחידים אותו.

ב: אוקי, בסדר, נניח, אבל מה בכלל הקשר שלו לעיתונות? הוא הרי לא מבין בזה שום דבר.

א: למה לא? שמעת מה הוא אמר בנאום שלו בשבוע שעבר? "חופש העיתונות יקר וחשוב לכולנו, ואני אומר זאת בשיא הכנות, ללא נימה אחת של ציניות. אני מאמין ללא פשרות בתחרות ובסחר חופשי בדעות ואמונות". יפה, לא? אני לא בטוח שהדנקנר הקודם, למשל, האמין עד כדי כך בחופש העיתונות. ובכלל, באמת הגיע הזמן שיכנס לעיתונות מישהו שמדבר עם קצת יותר כנות וקצת פחות ציניות.

ב: וזהו, זה הקשר שלו לעיתונות? כמה מילים יפות שהוא אמר בכנס?

א: מה פתאום. תסתכל על הסיקור התקשורתי שהוא מקבל. אתה לא מקבל סיקור כזה בלי להבין איזה דבר או שניים בעיתונות. תראה, למשל, את הראיון שהוא נתן לענת מידן במוסף לשבת של ידיעות, לפני שבוע.

ב: הוא לא נתן לה ראיון. היא רק דיברה עם מקורביו ועם עובדים בבנק.

א: בדיוק. אמרתי לך שהוא מבין בעיתונות.

ב: ומכתבת הפרופיל הזאת למדת שהוא מתאים להיכנס לעולם הזה?

א: בין היתר. שים לב, למשל, איזו מתנה – שהוא קיבל ליום ההולדת האחרון שלו – גרמה לו להתרגש עד דמעות: עמוד עיתון ממוסגר שבו התנוססה מודעה המברכת את אביו, שמואל, לרגל הולדת בנו. אתה מכיר הרבה אנשים שעוד מסוגלים להתרגש היום ככה מעמוד בעיתון?

ב: האמת שלא. איזה עוד עובדות רלוונטיות הופיעו שם?

א: שהוא גר בדירה שכורה בשינקין. תחשוב, כמה דקות הליכה והוא בקנטינה. לא, באמת, אני שואל אותך, התפקיד הזה תפור עליו או לא?

ב: יכול להיות שעלית על משהו. יש עוד דברים שמחברים בין התפקיד שלו בבנק הפועלים לבין מעריב?

א: בטח. למשל, בתקופת דני דנקנר בנק הפועלים הפך להיות מספר 2 בתחום שלו, וגם מעריב הוא מספר 2 בתחום שלו.

ב: למען האמת, אם סופרים גם את ישראל היום, הוא כבר מספר 3.

א: בסדר, אם סטנלי פישר היה נותן לו עוד קצת זמן הוא היה מביא את בנק הפועלים גם לשם. זה עוד יתרון שיהיה לו עכשיו במעריב: בתחום של העיתונות המודפסת אין רגולטור.

ב: כן, אומרים שגם אין בו הרבה עתיד.

א: נו, אתה לא יכול לקבל הכל בחיים.